החלטה בתיק רע"א 10799/05

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 11.10.05 (השופטת דותן) בתיק בר"ע 1424/05, בו בוטלה החלטת בית המשפט השלום בתל אביב מיום 8.2.05 (השופטת סימון) בתיק א' 66987/03. בעיקרם של דברים, בית משפט השלום סירב לבטל פסק דין שנתן ביום 18.10.04 בהעדר הגנה. בית המשפט המחוזי הסכים לבטל את פסק הדין, אך התנה את המשך הדיון בהפקדת 120,000 ש"ח בקופת בית המשפט. על התניה זו הוגשה הבקשה שבפנינו.

ב.        נגד חברת דיאן איי בע"מ, והמבקשת כערבה, הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר  לתשלום יתרת חוב בסך 313,332 ש"ח. ביום 12.2.04 הגישה המבקשת בקשת רשות להתגונן. דיון בבקשה נקבע ליום 6.7.04 אך בא כוחה דאז לא הגיע לדיון בשל מחלה. התיק הועבר למחלקה לניתוב תיקים לשם קביעתו מחדש, תוך חיוב המבקשת בהוצאות. ביום 7.7.04 נשלחה לבא כוח המבקשת הזמנה לדיון ליום 26.9.04. ביום 11.7.04 הודיע עורך הדין כי הוא מתפטר מהייצוג בתיק, וביום 12.7.04 נמסרה הודעה לבית המשפט לפיה בא כוחה הנוכחי של המבקשת נטל על עצמו את הייצוג. נטען כי בא-הכוח הקודם לא יידע את המבקשת או את עו"ד קירשנבוים על הדיון שנקבע ליום 26.9.04, ומסיבה זו לא התייצב איש מהם לדיון במועד האמור. במועד הדיון קיבל בית המשפט את בקשת המשיב למחוק את בקשת הרשות להתגונן. נקבע כי על המשיב להגיש פסיקתא לחתימה בתוך שבוע, ואכן ביום 18.10.04 נחתמה פסיקתא לפיה נתקבלה התביעה נגד המבקשת. המבקשת, שלטענתה לא היתה מודעת לקיום הדיון או לפסיקתא שנחתמה, הגישה ביום 24.10.04 בקשה לתיקון בקשת הרשות להתגונן. הבקשה הועברה לתגובת בא כוח המשיב, אך זה לא הגיב - כנטען - לבקשה, ואף לא עידכן את המבקשת כי בתיק ניתנה פסיקתא. ביום 9.12.04 פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקשת, ורק אז נודע לה לראשונה, לטענתה, על הדיון שהתקיים ביום 26.9.04 והפסיקתא שנחתמה בעקבותיו.

ג.        (1)    ביום 8.2.05 דחה בית משפט השלום (השופטת סימון) את בקשת המבקשת לביטול פסק הדין. נקבע כי הומצאה לבא-הכוח הקודם הזמנה כדין לדיון ביום 26.9.04, ולפיכך "בעובדה שלאחר מכן הוחלף הייצוג אין כדי לפגוע בכשרות המסירה ובחובתה של המבקשת להתייצב לדיון במועד שנקבע... אם ניזוקה המבקשת בשל מחדל של בא כוחה הקודם, אם בכלל היה כזה, תוכל לנקוט נגדו בהליכים". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 11.10.05 קיבל בית המשפט את הבקשה, דן בה כבערעור, והחליט לתת למבקשת רשות להתגונן. ברם, נקבע כי "בשל חולשתן של טענות ההגנה החלטתי להתנות את ביטולו של פסק הדין בהפקדת 120,000 ש"ח בקופת בית המשפט, ובתשלום הוצאות המשיב". על התניה זו הוגשה הבקשה הנוכחית לרשות ערעור. בבקשה נטען כי למבקשת טענות הגנה טובות, ובעיקר כי ערבותה פקעה לאחר שהפקדון ששעבדה להבטחת פרעון חובות החברה הועבר למשיב ביום 11.9.03. נטען כי לאור מצבה הכלכלי של המבקשת התנאי שקבע בית המשפט המחוזי כמוהו כדחיית הבקשה, ונמצא כי בפועל נשללת ממנה זכותה להתגונן. לבקשה צורפה בקשה לעיכוב הליכי מאסר במסגרת הוצאה לפועל.

           (2)    בתגובת המשיב נטען כנגד הבקשה, וכן כי בידי המבקשת למנוע מאסר בהליכי הוצאה לפועל על-ידי בקשת חקירת יכולת.  

ד.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב, באתי לכלל מסקנה כי , אין בידי להיעתר לבקשה. השאלה היחידה העומדת לדיון היא האם התנאי שהציב בית המשפט המחוזי סביר, או שמא יש כאן פגיעה בלתי סבירה בזכות הגישה לערכאות. שאלה זו היא תלוית נסיבות, קרי, אופן התנהלות הצדדים עד כה וסיכויי ההגנה בעתיד. כל הכרעה בסוגיה תהא מצומצמת לנסיבות המקרה ולפיכך אין היא מצדיקה רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123, 128; שלא כטענת המבקשת, המדובר בגלגול ערעורי שלישי (בש"א 4511/05 עיריית בת-ים נ' גני יפית (טרם פורסמה) (השופט ריבלין)). למקרה דומה ראו רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט נכסים ובניין בע"מ (טרם פורסמה)). וכבר נאמר על-ידי בית משפט זה "במציאת נקודת האיזון הראויה בין השיקולים השונים שפורטו לעיל, על בית המשפט להתחשב בנסיבות המיוחדות לכל מקרה ואין לקבוע כלל נוקשה בבחינת "יקוב הדין את ההר" אשר יקפח באופן גורף את זכותם של בעלי דין לנהל הליך שיפוטי" (רע"א 8743/01 אריעד מבנים בע"מ נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ, פ"ד נו(4), 61 , 65 (השופט ריבלין)). משנקבע כי ההזמנה לדיון הומצאה כדין לבא כוחה של המבקשת, מסורה שאלת ביטול פסק הדין לשיקול דעתו של בית המשפט, שאחד משיקוליו המרכזיים הוא סיכויי ההצלחה: "אין בית המשפט רוצה לעשות מלאכת סרק... הרי המדובר כאן לא בפסק דין פגום, שחובת הצדק דורשת את ביטולו, אלא בפסק דין שניתן כהלכה, ומה טעם לבטל פסק דין... אם ברור מראש שאחרי שמיעתו יתן בית המשפט מיד אותו פסק דין" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), סעיף 576, עמ' 738). בית המשפט המחוזי סבר כי אמנם טענות ההגנה קלושות, אך על מנת לשמור על זכות הגישה לערכאות, שחשיבותה מוכרת, התיר למבקשת להמשיך בהגנתה תוך יצירת מנגנון איזון המותיר בידה את הבחירה האם להמשיך בהליך (זאת בהתאם לסמכות ההתניה הקבועה בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984). כאמור, פרטיו של מנגנון האיזון אינם מצדיקים ערעור בגלגול נוסף. אשוב ואציין, כי אי ההופעה לדיון לא באה ב'אשמת' בית המשפט, שכן ההזמנה לדיון הומצאה כדין; אם לדעת המבקשת יש להטיל אשם על בא כוחה דאז, בידה לנקוט נגדו הליכים בהתאם, וכמובן איני מביע על כך כל דעה. באשר למאסר, נראית לי טענת בא כוח המשיב כי הדרך למנוע זאת, מעבר לתשלום, היא באמצעות חקירת יכולת בהליכי ההוצאה לפועל. כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה. 

ה.        אולי לפנים משורת הדין אינני עושה בנסיבות צו להוצאות.

           ניתנה היום, ו' בכסלו תשס"ו (7.12.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מפ